עול גן עדן

אוקיי, ברוך שובך, טוב לראות אותך. והיום נמשיך את השיעור שלנו מסימן בן האדם. למדנו את הסימן ודברים שונים שהוא מראה.

והיום נדבר על עול גן עדן. תבינו יותר מדוע בחרתי בכותרת הזו. קודם כל, מהו עול? ליתר דיוק, משהו ששמים על מה? על בעלי חיים.

כאילו, אוקיי, אנחנו לא, אבל אנשים מבוגרים בימים עברו, בימי קדם, כן. הנה זוג שוורים ויש להם עול. בואו נראה אם ​​זה יעבוד.

הנה אתם רואים, זה רק כמה שניות, אבל אתם רואים שהם קשורים יחד עם עול והם היו משתמשים בו כדי למשוך מחרשה ולעבד את האדמה. אז עול היה סמל, הוא הפך לסמל של שעבוד כי אותם שוורים עם העול על צווארם ​​הפכו למשרתים. הם פשוט עשו מה שאדוניהם אמרו להם לעשות.

הם היו הולכים ומושכים את המחרשה דרך השדה. כדי להמחיש זאת, בואו נסתכל על מה שכתוב בתנ"ך בויקרא פרק כ"ו. אוקיי, אז בואו נסתכל על ויקרא כ"ו פסוק י"ג.

אלוהים משתמש בסמל זה של העול. הוא אומר, אני ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים למען לא תהיו להם עבדים. אז הוא מתייחס ליציאת מצרים, כמו שלמדנו, והוא אומר, ואשברתי את חוטי עולכם ואעמיד אתכם זקוף.

אז עול, בדרך כלל הם היו עבדים עם העול על צווארם, עם משא שהם היו נושאים, וזה משתמש בסמל הזה של עבדות ומקשר אותו ליציאת מצרים. אז, אנחנו מסתכלים על הסימן של בן האדם, ודיברנו על כל נקודה לאורך הדרך מהמכה העשירית בחצות ויציאתם לים סוף, ואז מגיעים לנקודה הבאה, חציית שני שביטים. כבר דיברנו על זה קצת.

לאיזו נקודה בהיסטוריה של יציאת מצרים זה מתייחס? מתן התורה, ומדוע? משה עלה להר סיני, ומה לגבי נקודה זו בסימן בן האדם מתייחסת לזמן בו משה עלה להר? אנו רואים את סמל ה-10, המתייחס ל-X, הספרה הרומית 10, עבור עשרת הדיברות, וזה היה בחג השבועות. תאריך חציית השביטים היה חג השבועות, וזה היה בשנת 2023, וזה היה בחג השבועות בתקופת משה, אותו חג, אותו יום בו הוא קיבל את עשרת הדיברות מאלוהים חרוטות באבן. עכשיו, היו שתי פעמים שמשה קיבל את עשרת הדיברות.

זו הייתה הפעם הראשונה, ומהי הייתה הפעם השנייה? ביום כיפור, שהיה בשנת 2023, כאשר השביט היה ממש בקצה. אז יש לנו את שתי הנקודות שבהן משה קיבל את עשרת הדיברות מסומנות בשעון. עכשיו, מה היה ההבדל בין השניים? זה מה שאנחנו הולכים להקדיש קצת זמן לבחון היום.

אם נסתכל על דברים פרק ט' ופסוק ט', משה אומר: "כי עליתי אל ההר לקחת את לוחת האבנים את לוחת הברית אשר כרת ה' אתכם, ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה. לא אכלתי לחם ולא שתיתי מים. ויתן ה' לי שני לוחת אבנים כתובים באצבע אלהים, ועליהם כתוב ככל הדברים אשר דבר ה' אתכם בהר מתוך האש ביום הקהל."

אז אלוהים כתב את עשרת הדיברות ונתן אותן למשה. אז מאיפה הגיעו לוחות האבן האלה? מאלוהים. אלוהים נתן אותם למשה.

משה, כשעלה להר, לא היה לו דבר. הוא עלה לשם, ואלוהים נתן לו את לוחות האבן אשר עליהם כתב את המצוות. עכשיו, אתם יודעים את הסיפור איך מאוחר יותר, בפסוק 11, אני פשוט אקרא אותו כאן, היה מקץ ארבעים יום וארבעים לילה ויאמר יהוה לי את שני לוחות האבן את לוחות הברית, ויאמר יהוה אלי קום רד מהר מכאן כי השחית עמך אשר הוצאת ממצרים.

מהרה סוטו מן הדרך אשר צויתי אותם עשו להם פסל מותך ויעשו עגל הזהב ומה עשה משה בירדו ויקח את לחת האבנים ההם וישליך אותם ארצה וישברו

אוקיי, עכשיו הדברים האלה כולם סמלים, וכשמשווה זאת לפעם השנייה שמשה קיבל את עשרת הדיברות, עולים כמה דברים מעניינים לאור. במבט על הפרק הבא, דברים י', משה נמצא בספר דברים, הוא מספר את סיפור חווייתם במדבר, והוא אומר, באותו זמן, לאחר שחטאו, והוא הפר את המצוות, ויאמר אלי ה' חצב לך שני לוחות אבנים כראשנים ועלה אלי ההר ועשית לך ארון עץ. אז עכשיו, מאיפה עשרת הדיברות? מאיפה לוחות האבן? אבל משה חצב את האבן.

אז הוא חצב חתיכת אבן, ולקח את שתי החתיכות האלה, שני לוחות אבן, ריקים, ולקח אותן אל ההר, ומאוחר יותר כתב אלוהים עליהן שוב את עשרת הדיברות, אותן עשרת הדיברות. אם נמשיך בפסוק 2, דברים י', פסוק 10, אלוהים אומר, "וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר נכתבו בלוחות הראשונים אשר שברת, ותתן אותם בארון". כך היה בפעם השנייה, כאשר משה קיבל את הדיברות מאלוהים, שהוא שם אותן בארון הזה, ממה הוא היה עשוי? הוא היה עשוי מעץ, ומאוחר יותר בספר שמות, בסיפור, מתואר שהם היו צריכים לצפו אותו בזהב.

אז מה המשמעות של הדברים האלה? הזוג הראשון של לוחות האבן, המצוות, אלוהים חצב אותם מהאבן, לא משה. כי משה פשוט הלך לשם וקיבל אותם מידו של אלוהים, כולם מוכנים וגמורים. אבל את הלוחות השניים, הזוג השני, משה היה צריך לחצב.

נראה מה זה אומר. אבל ראשית, בואו נסתכל קצת יותר לעומק על הסימן של בן האדם, כי ראינו דברים רבים בסימן הזה, ועכשיו יש לנו במוקד, פחות או יותר באמצע הסימן, את עשרת הדיברות. זה מצביע על הזמן שבו משה קיבל אותם לראשונה.

ודיברנו על איך זה מצביע גם על מחיקת אויבי האל. קבוצת הכוכבים לפוס זוהתה בעת העתיקה ככס מלכות, ולכן היא כמו כס מלכותו של אוריון, או הדום רגליו, והתנ"ך מדבר על אויביו שהופכים להדום רגליו. ויש לנו את מחיקת אויבי האל.

אבל בהקשר של החוק, המצוות, ברית האל, ובסיפור יציאת מצרים, זה מתייחס למועד שבו הם הקימו את עגל הזהב. הם הפרו את הברית מהר מאוד. ובאות הזה, לא רק שם, זה מצביע על הזמן הזה ועל האירוע הזה, אלא באות בכללותו, אנו יכולים לראות את עשרת הדיברות מיוצגות.

וכבר דיברנו על לפחות אחד, או שניים, בעבר. בהורולוגיום, לפני מספר שבועות, דיברנו על כניסה למנוחת האל, וכיצד ההורולוגיום מייצג את מנוחת האל הזו. זה מצביע על מצוות השבת, המצווה הרביעית, וזה היה על לוח האבן הראשון, שם ארבע המצוות הראשונות מצביעות על מערכת היחסים שלנו עם אלוהים, וכיצד יש לנהל אותה.

אז זה היה אחד מהם. וגם דיברנו על הקאאלום, שנקרא במקור אזמל הפסל, על גילוף תמונה. והזכרנו איך בהקשר של הטבילה, מדובר על כך שאלוהים מעצב אותנו בצלמו.

לאיזו מצווה זה מתייחס? זוהי המצווה השנייה. לא תעשה לך פסל, כי אסור לנו לעשות זאת, אלוהים עושה זאת. הוא עושה את הפסל.

אז החל מהדיבר הרביעי, אם נלך לפי שביט, המקום הבא אליו נגיע הוא סצנת הטבילה. וכאשר אנו נטבלים למשיח, למה אנו נטבלים? לרוח, כן? כתוב שישוע אמר במתי כ"ח, הוא ציווה אותנו לטבול בשם האב, בשם הבן ורוח הקודש. מה זה מזכיר לנו מהדיברות? בדיוק, הדיבר השלישי, לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא.

אז אנחנו כבר רואים שם שלוש מצוות, הרביעית, השלישית, השנייה. ואם נרחיב את המצווה הזו עוד יותר, את המצווה הראשונה אנחנו רואים ביונה, כי היונה מייצגת את רוח האלוהים. המצווה הראשונה, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני.

אז הנה אנו רואים את לוח האבן הראשון, ארבעת הדיברות הראשונות המיוצגות בקבוצות הכוכבים השונות של המזל, עוקבות אחר מסלולו של שביט זה כאן. ובנקודה זו, זוהי כל סצנת הטבילה המיוצגת שם, המייצגת את שלוש הדיברות הללו, עם ההורולוגיום, ארבע הדיברות הראשונות. אז אם נמשיך, יש לנו פחות או יותר עיגול, שבו על שביט זה יש לנו את ארבעת הראשונות, ואז השביט השני חוצה כאן וממשיך עם לוח האבן השני, שש הדיברות האחרונות.

ובנקודה זו, אנו רואים את שני שביטים חוצים, וזה ממחיש את המצווה החמישית, שהיא, כבד את אביך ואת אמך, שני אנשים אשר יבואו יחד ויולידו צאצאים, אשר ידועים בהם ארנבות, וכבד את אביך ואת אמך. כמו כן נצטווה לישראל לשמור את הברית. וזה הזמן שבו ניתנה הברית, אותו זמן של שבועות.

אז אחרי המצווה החמישית, הבאה בתור היא המצווה השישית, שהיא, לא תרצח. ובעקבות הדוגמה מהראשונה, שבה אנו עוקבים אחר מסלולו של שביט, מההוראלוגיום ועד לנהר עם סצנת הטבילה, ואז אנו מגיעים לשביט השני, ואנחנו עוקבים מהחמישית, אז המצווה השישית מיוצגת בכלב, וכך כלבים מייצגים רצח ניתן לראות כשאנו מסתכלים על חזון פרק כ"ב, ועל פסוק 22, כן, פסוק 15, כי בחוץ, כלומר מחוץ לעיר, נמצאים כלבים. אז מחברים את זה עם הכלב שלנו בשמים, ומכשפים, וזונים, ורוצחים, ועובדי אלילים, וכל מי שאוהב ושקר.

אז הנה לנו רשימה של כמה קטגוריות שונות של אנשים שנמצאים מחוץ לעיר. בסופו של דבר הם מחוץ לעיר האלוהים, בהובלת הכלב. אז הכלב מייצג את כל קבוצת האנשים הזו, כולל הרוצחים, וזה בעצם התרגום הנכון, לא תרצח בגלל המצווה, וזה מצביע על המצווה השישית, ואז המצווה השביעית, לא תנאף, מיוצגת בכנסייה.

אני אומר "ספינת הכנסייה" כי אם אתם זוכרים מלפני מספר שבועות, כשדיברנו על שבע הכנסיות של חזון ההתגלות, ראינו בחזון ההתגלות פרק ב', בסוף הפרק, שם הוא מדבר על, אלא הוא מדבר לכנסיית תיאטרינה, והוא אומר בפסוק כ', חזון ההתגלות פרק ב' פסוק כ', למרות זאת, כי הוא מדבר על כמה דברים טובים שהם עושים בכנסייה ההיא, ביניהם, אבל למרות זאת, יש לי כמה דברים נגדך, כי אתה מניח לאישה ההיא איזבל, הקוראת לעצמה נביאה, ללמד ולפתות את עבדיי לזנות ולאכול דברים שהוקרבו לאלילים. אז זנות הייתה חטא שצוין בתיאטירה, תיאטרינה ייצגה את הספינה, והתנ"ך אומר על הכנסייה ההיא, שזנות לא הייתה רק בעיה, אלא אפילו נלמדה. הייתה להם איזבל, שהייתה באופן סמלי זונה, שלימדה זנות בכנסייה ההיא, ולכן זה מייצג את המצווה השביעית, לא תנאף.

עכשיו, מהי המצווה השמינית? לא תגנוב, וזה מתאים לציור, זהו כן הציור, כן הציור של האמן, שבו מתואר ציור, וכל נוצרי צריך לייצג את מי? את המשיח. עלינו להיות תמונה של המשיח, אבל אם אנחנו גונבים רעיונות מאחרים סביבנו שאינם נוצרים, ואנחנו מציירים אותם לתוך התמונה שלנו, אז יש לנו בעיה. אנחנו מפרים את המצווה.

זה חוזר גם לייצוג של שבע הכנסיות, כי הכנסייה הבאה בתור הייתה כנסיית פרגמוס, ובאיגרת של ישוע לכנסיית פרגמוס, הוא אומר כמה דברים, אבל יש לי כמה דברים נגדך, כי יש לך שם את המחזיקים בתורת בלעם, שלימד את בלק להטיל מכשול בפני בני ישראל, לאכול דברים שהוקרבו לאלילים ולזנות. אז היו להם תחילת הדברים שהודגמו בצורה ברורה יותר בכנסיית תיאטרינה שזה עתה הסתכלנו עליהם, אבל כאן תשימו לב שמדובר על בלעם ובלק. עכשיו, האם הם היו בין בני ישראל? האם הם היו בני ישראל? לא, הם לא היו מישראל, ובכל זאת היו להם בפרגמוס את אלה שהחזיקו בתורה הזו שלא הייתה מישראל.

הם גנבו את זה, אם תרצו, מבלעם ובלק, ולמדו מהם לשים מכשול בפני עמם, כי לא היה בישראל לעשות דברים כאלה, להקריב דברים לאלילים או לזנות. היו להם חוקים נגד זה, אבל העמים סביבם, שבלק היה מלך על אחת מהן, הם גנבו את הרעיונות האלה מאותן העמים השכנים, ולכן הם ציירו תמונה שלא הייתה מאלוהים. זה לא שיקף את ישו, כי הם גנבו את הדימויים שלהם, אפילו את צלמי האלילים.

בסדר, אז זהו הדיבר השמיני. ואז הדיבר התשיעי הוא, לא תעיד עדות שקר, וזה מצביע על כנסיית סמירנה. הכנסייה עזרה לנו מאוד להבין כיצד עשרת הדיברות קשורות.

אז אם נחזור למסר של ישוע לכנסיית סמירנה, נזכור שזו הייתה אחת משתי הכנסיות שלא היה לישוע שום דבר רע לומר עליהן. הן עמדו כעדות עבורו. שימו לב למה שישוע אומר להם בפסוק 10.

ישוע מדבר אל סמירנה ואומר: "אל תירא מכל הדברים אשר תסבול. הנה השטן ישליך כמה מכם לכלא למען תנסו, ותהיה לכם צרה עשרת ימים. היה נאמן עד המוות, ואני אתן לך כתר חיים."

אז ישוע מעודד אותם להיות נאמנים, להיות עדים נאמנים, ולא עדי שקר. הם היו צריכים לשאת עדות אמת, וזה מה שאנו רואים בכנסיית סמירנה ובדיבר התשיעי, לא לשאת עדות שקר. אז זה משאיר אותנו עם הדיבר העשירי המתייחס לקבוצת הכוכבים של הרשת, שהיא רשת.

זוהי רשת, באה מאותה מילה, יש לה את אותה משמעות, וכבר דיברנו על איך זה יכול להיות קשור לרשת דייגים שבה אתה תופס דגים, למשל. אבל רשת יכולה לתפוס כל דבר. ומהי המצווה העשירית? לא תחמוד.

וכאשר אנו חומדים משהו, אתם רוצים לקחת משהו לעצמכם. לכן אנו רואים את מושג החמדה כמו תפיסה ומשיכה של משהו לעצמכם, בדיוק כפי שהייתם משליכים רשת ואוספים משהו לעצמכם. לכן אנו רואים בסימן בן האדם את שני לוחות האבן.

הטבלה הראשונה עם ארבעת הדיברות הראשונות שלה והטבלה השנייה עוקבת אחר המסלול, נתיב השביט השני עם שש הדיברות המתייחסות ליחסינו עם הזולת. ותראו שבחלק השמאלי של הסימן, גוף הלוויתן, כל קבוצות הכוכבים מנוהלות. עשר קבוצות כוכבים עבור עשרת הדיברות.

עכשיו, של מי המצוות הללו? אלו מצוות אלוהים, נכון? וכשאנחנו מסתכלים אחורה, אנחנו רואים את הייצוג של בן האלוהים, של ישו, באוריון. והוא כאילו עומד על גבי התורה, בדיוק כפי שאנחנו רואים בארון הברית, בקודש הקודשים של המקדש, שם הם הניחו את ארון העץ, שם היו למשה את עשרת הדיברות. זה היה בקודש הקודשים של המקדש.

ומעל לכל זה, היה כפורת. וזה היה כסא אלוהים, שם זרח מעליו כבוד השכינה. ושני מלאכים היו משני צידי הארון.

אז אנו רואים את אותו הדבר שבו ישוע, כאוריון, יושב על התיבה שבה התורה משמשת כיסוד, יושב מתחת לכס המלכות. אמן. ישוע אמר שהוא בא למלא את התורה, לא להרוס אותה.

אז מדוע אם כן משה ביטל את התורה? על כך מצביע החלק הזה של הסימן, כאשר משה הפר את עשרת הדיברות, פשוטו כמשמעו, פיזית שבר את לוחות עשרת הדיברות. מדוע הוא עשה זאת? משום שישראל חטא. ומכיוון שישראל חטא, משה שבר את האבן.

האם זה הגיוני? כן, זה סמלי. ולכן הוא הראה להם שמה שהם הפרו, זו הייתה הברית שאלוהים כתב באצבעו שלו על לוחות האבן, והם הפרו את הברית. אז הוא הראה להם מול עיניהם מה הם עשו.

הם הפרו את הברית שהגיעה מאלוהים. אבל כאן אנו רואים של מי הברית הזו באמת. זהו המשיח שבא למלא את התורה.

עכשיו, מי היה המשיח? הוא תיאר את עצמו, ואחרים, כאשר שאל את פטרוס, מי אתה אומר שאני? הוא אמר, אתה בן האלוהים. האם זה קשור למצוות שמשה קיבל מאלוהים? אני חושב שכן. יש לנו את זוג המצוות הראשון שמייצג את המשיח, בן האלוהים.

אלוהים יצר את לוחות האבן הללו, והם נשברו, בדיוק כפי שמשיח נשבר. מדוע ישו נשבר? מדוע הוא נצלב על הצלב? בגלל חטאינו, בדיוק כפי שהמצוות נשברו בגלל חטא ישראל. לכן אנו רואים שעשרת המצוות שהיו למשה, הן למעשה מייצגות את ישו, משום שישו מת בגלל הפרת התורה, והוא היה בן האלוהים ובן האדם.

זו הסיבה שאנו רואים את הדברים האלה בסימן בן האדם. אבל הוא היה אלוהות בבשר ודם, ולכן היו אלה המצוות שנוצרו ביד אלוהים שחצב באבן, אם תרצו. זה לא אומר את זה, אבל הן ניתנו למשה, ומשה לא חצב אותן באבן, בדיוק כפי שישוע אמר שאביו היה בשמים.

אז מה לגבי לוח האבן השני? את מי הוא מייצג? כי, לא לוח האבן השני, אלא סט הלוחות השני שמשה גילף מהאבן, זה לא חייב להיות ישו, נכון? כי ישו, אוקיי, ישו היה גם בן האדם. אז זה יכול להראות את שני ההיבטים, בן האלוהים מצד אחד, המצוות שאלוהים נתן למשה, ומצד שני, הוא היה בן האדם, הוא היה צאצא משושלת אדם, וזה היה מיוצג בלוחות האבן שמשה גילף מהאבן. אבל זה קרה בנקודה הזו כאן ביום כיפור, מסומל בסימן בנקודה זו, ואם ישו היה בן האדם, והוא הדוגמה שלנו, אז מי עוד יכול לחיות באותו אופן? למי עוד מתייחס לוח האבן השני הזה, זוג הלוחות השני? למי עוד זה מתייחס? לעם, זה מתייחס לעם, וראשית, יש לנו את לב האבן, כן, אבל לוחות האבן האלה נכתבו באצבע אלוהים בדיוק אותו דבר.

בדיוק כפי שהרוח, המייצגת את המצווה הראשונה, אני ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שם, ממש בלב עשרת הדיברות, נמצא הסימן של המחבר, אני ה' אלוהיך, והוא כותב את עשרת הדיברות הללו, לא רק במשיח, אלא גם בליבנו. אם נסתכל בתנ"ך, בואו נסתכל על גלטים פרק ד', פסוק, בואו נתחיל עם פסוק כ"ב. גלטים פרק ד' פסוק כ"ב, כי כתוב שלאברהם היו שני בנים, אחד משפחה, והשני מאישה חופשייה.

אבל מי שהיה מהשפחה נולד כבשר, אבל זה מהחופשייה היה על פי הבטחה. אחר כך הוא אומר בפסוק כ"ד, שהדברים הם משל, כי אלה שתי הבריתות, האחת מהר סיני, המולידה לעבדות, שהיא הגר. כי הגר זו היא הר סיני בערב, והיא מקבילה לירושלים, אשר כעת נמצאת בשעבוד עם ילדיה.

אז, כשמסתכלים על הסימן, המפה שלנו, פאולוס אומר על הר סיני, שם ניתנה התורה, שזה מצביע על שעבוד. ישראל הייתה תחת שעבוד התורה. זהו העול, אם תרצו, והם הפרו את התורה במהירות, כי לא היה בלבם לשמור אותה.

אז, אבל פאולוס מזכיר בפסוק 24, אלו שתי הבריתות. אין רק אחת, אלא שתיים, והוא אומר שאחת מסיני. הברית הזו קשורה להגר, בעוד שהברית השנייה היא עם שרה, אמו של יצחק, והוא מזכיר זאת כאן בפסוק 26, לאחר שהוא מקשר את הגר לירושלים, שהייתה בעבדות משום שדחו את ישו, הוא אומר בפסוק 26, אבל ירושלים, אשר למעלה, היא חופשייה, שהיא אם כולנו, וזו הייתה שרה, אמו של יצחק.

אם כן, פאולוס מדבר על שתי בריתות, אחת היא ברית העבדות בסיני, כאשר עשרת הדיברות ניתנו בקולו הרם והרועם של אלוהים, והם הפרו את הברית הזו. אבל מהי הברית השנייה? זה מגיע מספר ירמיהו בפסוק 31, פרק 31 ופסוק 31. הנה ימים באים נאם ה' וכרתי ברית חדשה לבית ישראל ולבית יהודה, לא כברית אשר כרתי את אבותיהם ביום אחזתי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר בריתי הם הפרו.

אז, על איזו מהן מדובר? הברית בסיני עם הגר, אף על פי שהייתי בתוכם, נאם ה', אבל זאת תהיה הברית אשר אכרת עם בית ישראל. אחרי הימים ההם, נאם ה', אשים את תורי. אז האם אנחנו מדברים כאן על משהו שונה? זוהי תורי, בדיוק כפי שהייתה עם משה, התורה הראשונה של עשרת הדיברות, שהוא הפר, מייצגת את מה שישראל עשתה בהפרת התורה.

אבל אז לזוג הלוחות השני היה כתובה אותה תורה. נאמר שאלוהים כתב בהם את אותן המילים שהיו בראשונה. וכך, על הברית השנייה, כך אומר ה', אשים את תורתי, אותה תורה, בקרבם ואכתוב אותה על ליבם.

ואני אהיה להם לאלהים והם יהיו לי לעם. אז עכשיו, במקום שהתורה כתובה במקום אחר על לוחות אבן, היא כתובה בלב עמו. זוהי הברית השנייה שעליה מדבר פאולוס.

וזה מה שאנו רואים בסימן בן האדם, שם יש לנו שתי נקודות המייצגות את קבלת עשרת הדיברות. ראשית, עם הגר ואז עם שרה. ראשית, הם הפרו, ואז אמר אלוהים, אכרות להם ברית חדשה ואכתוב את תורתי בליבם.

הסט הראשון, משה שבר, מייצג את הזמן בו ישו נשבר, מצביע על כך שישו נשבר עבורנו. הוא היה בן האלוהים ותורת אלוהים הייתה כתובה בליבו. לוחות האבן כבר היו בליבו, אך הוא נשבר בגלל חטא ישראל ואלוהים כרת ברית חדשה עם ישראל.

לוחות חדשים, ועל ליבו של מי הם ייכתבו? אל תוך ישראל, אל לב עם האלוהים. כעת, כשאנחנו מסתכלים על השלט, תשימו לב שיש לנו את המשיח המיוצג על ידי אוריון והוא יושב על כס המלכות במקום בו נמצאות עשרת הדיברות, בדיוק כאילו הן הונחו בתוך תיבה, שהייתה כס מלכות. אז, ישוע יושב על כס המלכות, אבל כאן למעלה יש לנו את הייצוג הזה של התורה שנכתבת בליבנו וזה בקבוצת הכוכבים חד-קרן, שמשמעותה פשוט חד-קרן, קרן אחת.

ובתנ"ך, שיניתי את התמונה כאן מהברירת המחדל, שהיא חד הקרן המיתולוגי, אבל שמתי את מה שזה בתנ"ך, שם בקינג ג'יימס, מדברים על חדי קרן, כמה פסוקים, אבל זה בעצם מתייחס לקרנף בעל הקרניים האחת או לקרנף באופן כללי. כמו כן, חלק מהקטעים מתייחסים לקרנף בעל שתי הקרניים. אבל זה מעניין, בעל החיים הזה, ונסתכל על קטע אחד עוד רגע, אבל אלו חיות בר והן מעולם לא בויתו.

הקרנף הוא חיה גדולה והוא ידוע בעקשנותו. אי אפשר לשלוט בקרנף בצורה טובה. יש לנו פילים שעובדים בקרקס והם אפילו גדולים יותר מהקרנף, אבל הקרנף הוא חיה עקשנית מאוד.

ומה היה מאפיין של ישראל? באיזו תדירות אמר אלוהים, התייחס אליהם כקשחי עורף משום שהיו עקשנים? אוקיי, אז זה סמל הולם עבורם, אבל שימו לב למה שכתוב בספר איוב. איוב פרק ​​ל"ט, וכאן אלוהים מדבר אל איוב מתוך הסערה, ויש לו כאן קטע שבו הוא מדבר על החד-קרן. אלוהים שואל את איוב, האם החד-קרן יהיה מוכן לשרתך או לעמוד ליד עריסתך? זהו איוב ל"ט פסוק ט ועכשיו פסוק י'.

האם תוכל לקשור את החד-קרן בחגורתו בתלם או שמא יחרוש את העמקים אחריך? אז אלוהים שואל את איוב, פחות או יותר מעמיד אותו במקומו, ואומר, האם הקרנף, הקרנף בעל הקרניים האחת, האם תוכל לשים עליו חגורה ולגרום לו לחרוש את שדותיך כי אינו חיה ניתנת לאילוף? והוא אומר, האם תבטח בו כי כוחו רב? אכן, לקרנף יש כוח רב. או שתשאיר לו את עמלך? האם תאמין לו שהוא יביא הביתה את זרעך ויאסוף אותם לאסם שלך? אז הוא יוצר ניגוד ושואל את איוב את השאלות הללו שהן שאלות מנחות. אלוהים לא עושה שום דבר באקראי.

יש משמעות במה שהוא אומר. ובקטע הזה, הוא מדבר על לקיחת הקרנף, בעל החיים הפראי והעקשני הזה בעל הכוח הרב, והוא אומר, היי, האם אתה יכול לקחת את בעל החיים הזה ולגרום לו לחרוש את שדותיך עבורך? האם אתה יכול, למעשה, לגרום לו, לחבר אותו יחד ולגרום לו לחרוש את שדותיך ולהביא את התבואה שלך, את יבול השדות? עכשיו הדברים האלה קשורים לתקופה הזו בה אנו חיים כעת. כי כפי שדיברנו בעבר, השביט נמצא עכשיו כאן בקרנף, וזהו זמן החצוצרה השביעית.

ראינו את האיור הזה בעבר, שבו זה כמו חצוצרה. אם נהפוך את זה על צידו, וכל זה נמצא בקבוצת הכוכבים של הקרנף. זה מצביע על הזמן הזה, הזמן הזה של החצוצרה השביעית, שמזהירה מפני הקרב האחרון, וזה מחבר את זה עם הקרנף, שממלא את התפקיד הזה של להיות משרת, של להיות בעל התורה כתובה בליבם, כפי שזה מסומל בנקודה זו של יום כיפור, כאשר עשרת הדיברות כתובות בלב עם האל, כשהם קשורים יחד עם המשיח כדי להביא את הקציר הסופי של הארץ.

אמן. אני רוצה לסיים עם הבטחה אחת שישוע נותן לקהילת לאודיקיאה. חזון יוחנן פרק ג' ופסוק 3.

למנצח אתן לשבת עמי על כס מלכותי, כשם שגם אני ניצחתי, וישבתי עם אבי על כס מלכותו. אז זה מה שאנו רואים כאן, יושבים יחד עם המשיח על כס מלכותו, כאשר תורתו כתובה בליבנו כפי שנכתבה בליבו. אשאיר את זה עם זה.

זוהי רצוננו. זוהי הברית השנייה. רבים מבינים לא נכון את הברית השנייה.

הם חושבים שזה מבטל את החוק, ועכשיו אתה לא תחת עבדות, אתה חופשי מהחוק, אבל זה בגלל שהחוק, אותו חוק, כתוב עכשיו בלב, וזה הסימן שניצחנו. זוהי קרן הכוח, העוצמה, החוק הכתוב בלב, חוק האל, אותן עשרת הדיברות הכתובות בלב, ואז אנחנו, עם המשיח, נוכל לשבת על כס מלכותו יחד איתו. אמן.

זה אחרי אלפא, כמו שדיברנו עליו קודם, ואז אומגה במחצית השנייה, ממש ברגעים האחרונים של ההיסטוריה, כאשר הדור האחרון זורח בתפארת האל המיוצגת על ידי עשרת הדיברות בלב. אמן. בואו נתפלל.

אבי שבשמיים יקר, אנו מודים לך על דברך, על תורתך, על אותותיך בשמים המלמדים את עקרונות דברך ומאשרים את הדברים הכתובים שם, והם מראים לנו בשפה חזותית מה אתה רוצה עבורנו ומה תפקידנו בתקופה האחרונה הזו של תולדות כדור הארץ. אנו מודים לך על שהראית את הדברים הללו, על שהצבעת על טעויותינו ותיקוןנו כדי שנוכל להתגבר בכוחו של ישו, כשם שעדיין אצבע האל כתבה את עשרת הדיברות, אך הפעם על לוחות הבשר של הלב, כפי שמשה השתתף בייצורם. הם כתובים באנושיותנו, כשם שגם ישו היה בן האדם, וכפי שהוא התגבר וישב עם אביו על כס מלכותו, כך גם אנו נוכל להתגבר במשיח ולשבת על כס מלכותו.

אנו מודים לך על כך. איננו ראויים לחסדך שתרומם אותנו למעמד כזה, אך אנו משבחים אותך על פועלך הנפלא ועל כתיבת תורתך בליבנו. אנו מתפללים דברים אלה בשם ישוע המשיח ובשם הפצוע מאוריון, המייצג את בן האלוהים ואת בן האדם.

אָמֵן.